תשובות ריב"ש/קיא
עוד כתבת:
ידוע הוא שכל אחד מישראל חייב במצות נר חנוכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור כסותו יען המצוה חביבה ואם כן כל אחד חייב להדליק ולברך בביתו ומה שנהגו כל ישראל להדליק שליח צבור או השמש בבית הכנסת למה אי לפרסומי ניסא כל אחד חייב להדליק בביתו. ואי להוציא עניים ידי חובה כמו קדוש הרי העני המתפרנס מן הצדקה חייב להדליק בביתו וכמו שבליל הפסח אין מקדשין בבית הכנסת כן ראוי לעשות בנר חנוכה. אם כן הברכה שמברך המדליק בבית הכנסת יראה שהיא לבטלה. ואם נאמר להוציא עצמו באותה הדלקה בודאי אינו יוצא משום חשד שאם חצר שיש לה שני פתחים לשתי רוחות צריכה שתי נרות כרבא משום חשד שמא לא הדליק כל שכן החזן או אחר שחייב להדליק בביתו ועוד שלא נהגו כן אלא שחוזר ומדליק בביתו. ובקשתי וחפשתי טענה להציל החזן מברכה זו והיא קרובה ממנו.
תשובה:
המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ כדתנן בההיא דגמל טעון פשתן וכו' וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא.
ואף על פי שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים מברכין עליו כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש ואף על פי שאינו אלא מנהג, ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו.